<h1>חוקות הדיינים סימן קל"ב</h1>
<h2>דף מח.</h2>
האומר לחבירו מנה לי בידך במלוה או בפקדון תנהו (לי) [לו] לפלוני זה שעמנו כיון שמתנה זו היה במעמד שלשתן דהיינו הנותן והמקבל והלוה קנה זה המקבל ואפילו שלא קנו מידו בק"ס ולא כתב לו שטר על מתנה זו ולא משך ה"ז קנה אותו מלוה או אותו פקדון כך מפורש בב"ב בפרק מי שמת [קמ"ד ע"א] ובגיטין בפ"ק [י"ג ע"ב] וי"א דדין זה הוא בכל דבר שגופו ממון למעוטי שטר שלא קנה המקבל עד שיעשה כתיבה ומסירה ודין מעמד שלשתן הוא אפילו בגוי בין שיהיה הלוה גוי בין שיהיה המקבל גוי ואם ישראל הנותן רוצה לחזור בו אינו יכול לחזור בו כיון שאמרו במעמד שלשתן שיהיה נותן לו אותו חוב או אותו פקדון והשנים אינם יכולים לחזור בהם אבל הלוה יכול לחזור בו כל זמן שלא פטר לו המלוה בפירוש אבל אם פטר אותו בפירוש זכה המקבל באותו חוב אפילו בע"כ שלא הלוה כן דעת רש"י ז"ל אבל הרמב"ן כתב דלא קנה המקבל אלא שיתרצו שניהם דהיינו המלוה והלוה ודין מעמד שלשתן תקנה היא הלכה פסוקה שאין לה טעם ונגעו חכמים בדבר זה מאומד הדעת ואמרו לפי שדבר זה הוא צורך בין הבריות בכל יום ויום לפיכך תקנו שיקנה בלא קנין ובלא שטר ובלא משיכה כך מפורש בפרק מי שמת [שם] וכ"פ ר"מ ז"ל.
